משנה: אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ סִימָנִין בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שְׁלֹשָׁה יָמִים. וַאֲפִילוּ רָאוּהוּ מְגוּייָד וְצָלוּב עַל הַצְּלִיב וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ. רִבִּי יוּדָה בֶן בָּבָא אוֹמֵר. לֹא כָל הָאָדָם וְלֹא כָל הַמְּקוֹמוֹת וְלֹא כָל הַשָּׁעוֹת שָׁווֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
לא כל האדם כו'. יש לך אדם שממהר להנפח כגון אדם שמן ויש לך מקום שהחמה נוגעת בו יותר ואדם מת ממהר להסריח ולהשתנו' ויש לך שעה שהעולם חם והמת ממהר להסריח ובבבלי קאמר דר''י בן בבא בין לקולא בין לחומרא פליג:
מתני' אין מעידין. על האיש שמת אלא אם כן ראוהו בפרצוף פניו עם חוטמו שיכולין להכירו שזהו אבל לא ראו פרצוף או שניטל חוטמו אין מעידין עליו להשיא את אשתו שמא אין זה הוא:
אף על פי שיש סימנין. כדמפרש בגמרא:
אפילו ראוהו מגוייד. לשון גודו אילנא מנותח ומלא פצעים:
והחי'. דורסת ואוכל' בו במקום שאין נפשו יוצאת בו אין מעידין עד שיראו שתצא נפשו ואם אוכל' במקום שנפשו יוצאה מעידין בו:
אין מעידין אלא לאחר שלשה ימים. מפרש בגמרא דהיינו עד לאחר שלשה ימים ובנוסחת הבבלי גריס הכי במתניתין עד שלשה ימים דאם לא ראוהו עד לאחר שלשה ימים למיתתו אין מעידין עליו דחיישינן שמא נשתנו מראי' פניו ואינו זה שהם סבורים:
מַה טַעְמָא דְרִבִּי לָֽעְזָר. מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְקַלְקֵל [עַצְמָהּ וּלְקַלְקֵל צָרָתָהּ לְאַחַר זְמָן אוֹ מִשּׁוּם שֶׁאֶינָהּ חֲשׁוּדָה לְקַלְקֵל] צָרָתָהּ כָּל עִיקָּר. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. הָאִשָּׁה שֶׁהָֽלְכָה הִיא וּבַעֲלָהּ לִמְדִינַת הַיָּם. וּבָאתָה וְאָֽמְרָה. מֵת בַּעֲלִי. תִּינָּשֵׂא וְתִיטּוֹל כְּתוּבָתָהּ וְצָרָתָהּ אֲסוּרָה. וְסָֽבְרִינָן מֵימָר. חֲשׁוּדָה הִיא לְקַלְקֵל אֶת עַצְמָהּ כְּדֵי שֶּׁתְּקַלְקֵל צָרָתָהּ. וְלֵית רִבִּי לָֽעְזָר פַּלִּיג. הֲוֵי לֵית טַעֲמָא וְלֹא מִשּׁוּם שֶׁאֵינָהּ חֲשׁוּדָה לְקַלְקֵל צָרָתָהּ כָּל עִיקָּר. וְחָשׁ לוֹמַר שֶׁמָּא שִׁילַּח לָהּ גִּיטָּהּ מִמְּדִינַת הַיָּם. 82b הַגַּע עַצְמָךְ שֶׁהָיָה כֹהֵן. אָמַר רִבִּי אַבָּא בֵּרִבִּי זְמִנָא. חֲשׁוּדָה הִיא לַעֲשׂוֹת כַמָּה חֲלָלִים כְּדֵי לַעֲשׂוֹת בְּנֵי צָרָתָהּ מַמְזֵרִין.
Pnei Moshe (non traduit)
ותני כן אין מעידין כו'. ומחמת שנתקלקלה צורתן לא היו יכולין להעיד עליהן:
מכה גדולה מאד. ובמקרא לא מצינו אלא מכה רבה ודריש לשון רבה דמשמע רבה והולכת זולת החללים שנפלו שהעביר הכרת פניהם כדי לעגן הנשים והן כמתות בחייהן:
הדא הוא דכתיב הכרת וגו'. כלומר כהא דאמרינן לעיל דצריך להעיד על החוטם שהוא הכרת פנים והוא העביר הכרת פניהם מהם:
שהושיב עליהם משמרו'. דר' אמי קאמר שלא עשה מעש' אכזריו' כ''כ אלא שהושיב כו' עד שנתקלקל' צורתן מאיליהן ונתעגנו נשיהם:
הה''ד עצמו לי אלמנותיך וגו'. לשון עוצם וגודל והיינו נמי דקאמר מכה רבה על גודל ועוצם המכה שגרם להן להיותן אלמנות חיות עד יום מותן:
את סבור שהוא ירבעם. שניגף אינו כן דהרי מצינו שירבעם היה חי אחר מות אביה כדכתיב במלכים א' ט''ו ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא על יהוד':
אלא אביה ניגף. והא דכתיב שם בתרי' דויגפהו ויתחזק אביהו וישא לו נשים זה היה מקודם:
על שחישד. לשון חסד הוא שגידפו וביישו ברבים:
שביזה את אחי' השילוני הה''ד ויקבצו אליו וגו'. ובזה היה נרמז גם כן אחיה שהרי הוא המחזיק את ירבעם ראשונה בדבר ה':
על ידי שבאת עכומ''ז לידו כו'. שהרי הוא לכד בית אל והי' בידו לבער א' מעגלי הזהב שמה ומצינו שהיה שם אחר כן עד גלות עשרת השבטים כדכתיב בהושע י' לעגלות בית און יגורו שכן שמרון והוא בית אל:
מה טעמא דר' לעזר. דאמר הואיל והותרו ליבמין הותרו אם נימא דסבר ר' לעזר משום שאין חשודה לקלקל צרתה כל עיקר דקסבר צרה מעידה לחבירתה דהא שתי יבמו' צרות נינהו ולא נפסלו מלהעיד משום צד צרו' או דילמא טעמיה משום דאיהי לא מקלקלא נפשה וכן בעי בבבלי שם וכדאמר התם דנ''מ לאינסובי לצרה מקמי דידה בעלמא כגון האשה שהלכה היא ובעלה למד''ה ובאה ואמרה מת בעלי והיה לה כאן צרה דלטעמא דאיהי לא מקלקלא נפשה שהרי היא ג''כ נתיבמה והכא נמי לא נסבינן לצרה עד דנסבה היא:
נשמעינה. לזה מן הדא ממתני' דפירקין דלעיל הלכה ז' האשה כו' וסברין שם מימר דה''ט דחשודה היא כו' כדמפרש התם וחזינן דלית ר' לעזר פליג התם ומודה הוא דאין צרה מעידה לחבירתה:
הוי. ש''מ לית טעמא אלא דלא מיקלקלא נפשה גרסינן ולא כו' וכן מסיק בבבלי אליבא דר''א:
ומשני הגע עצמך שהיה כהן. זה השני שנשא' לו סוף סוף מיפסלא ליה כשיבא בעלה וצריכה להראות גיטה ולר''א לא שרינן לאנסובי לצרה אלא היכי דהיא עצמה נשאת לכהן:
ור' בא בר זימנא. דחי לה דלא דמי קילקולה לשל צרתה ואפילו כי נשאת לכהן חיישינן דחשודה היא לעשו' כמה חללים מבניה מחמ' קילקולה שנשא' לכהן כדי לעשו' בני צרתה ממזרים גמורין:
ופריך וחש לומר. דאפילו נימא דטעמא דאיהי לא מיקלקלא נפשה ובעלמא כי אינסבה איהי מנסבינן לצרה לר''א ניחוש לומר שמא שלח לה גט ממדה''י ואיהי לא מקלקלא ולצרה מכוונה לקלקלה שהחביאה גיטה ואמרה מת בעלי:
הלכה: אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים וכו'. רַב יְהוּדָה אָמַר. הַחוֹטֶם עִם הַלְּסָתוֹת. וְאַתְיָא דָמַר רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רַב. הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָֽנְתָה בָם. זֶה הַחוֹטֶם. אָמַר רִבִּי חִייָא בַּר בָּא. מָאן דְבָעֵי דְלָא מִתְחַכְּמָא יְהִיב אִיסְפְּלָנִי עַל נְחִירֵיהּ וְלָא מִתְחַכֵּם. כְּהָדָה. בְּיוֹמֵי דְאֻרְסִקִּינָס מַלְכָּא הַוְייָן צִיפּוֹרָאֵי מִתְבָּעִין וַהֲווֹן יְהָבִין אִיסְפְּלָנִי עַל נְחִירֵיהוֹן וְאִינּוּן לָא מִתְחַכְּמִין. וּבְסֵיפָא אִיתְמָר עֲלֵיהוֹן לִישָׁן בִּישּׁ וְאִיתְצַיְּדוֹן כּוּלְּהוֹן מִן בִּידוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
זה החוטם. שהוא עיקר הכרת פניו של אדם כדלקמן:
מאן דבעי. הרוצה שלא יהא ניכר בפניו יתן אספלנית על נחיריו ולא יוכר כהאי מעשה ביומי כו':
מתבעין. אנשי ציפורי היו נתבעין ומתבקשין מן המלכות:
ובסיפא. ובסוף נאמר עליהן לשון הרע ונתפסו כולם מיד:
גמ' החוטם עם הלסתות. הלחיים וזהו פרצוף פנים שאמרו דאין משגיחין על העינים ולא על הפה אלא צריך שיכירו הלחיים עם החוטם. והב''י בא''ה סימן י''ז כתב כן בשם רבינו ירוחם. ובבבלי מסיק דגם פדחת בעינן. ואתיא הא דאמרינן צריך שיכירו החוטם כהאי דאמר רבי ירמיה כו':
כְּתִיב. וַיַכּוּ בָהֶם אֲבִיָּה וְעַמּוֹ מַכָּה גְדוֹלָה מְאֹד. אָמַר רִבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא. שֶּׁהֶעֱבִיר הַכָּרַת פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. הָדָא הִיא דִכְתִיב הַכָּרַת פְּנֵיהֶם עָֽנְתָה בָם וגו'. זֶה הַחוֹטֶם. רִבִּי אִמִּי אָמַר. שֶׁהוֹשִׁיב עֲלֵיהֶם מִשְׁמָרוֹת שְׁלֹשָׁה יָמִים עַד שֶׁנִּתְקַלְקֵל צוּרָתָן. הָדָה הִיא דִכְתִיב עָֽצְמוּ לִי אַלְמְנוֹתָיִךְ מֵחוֹל יַמִּים. וְתַנֵּי כֵן אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַל פַּרְצוּף פָּנִים עִם הַחוֹטֶם. כְּתִיב וְלֹא עָצַר כֹּחַ יָרָבְעַם עוֹד בִּימֵי אֲבִיָּה וַיִגְּפֵהוּ י֙י וַיָּמוֹת. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל. אַתְ סָבוּר שֶׁהוּא יָרָבְעַם. אֵינָהּ אֶלָּא אֲבִיָּה. וְלָמָּה נִיגַּף. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. עַל שֶׁחִישֵּׂד אֶת יָרָבְעַם בְּרַבִּים. הָדָה הִיא דִכְתִיב וְאַתֶּם הֲמוֹן רָב וְעִמָּכֶם עֶגְלֵי הַזָּהָב אֲשֶּׁר עָשָׂה לָכֶם יָרָבְעַם לֵאלֹהִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. עַל שֶׁבִּיזֶּה אֶת אֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי רַבֵּיהּ. וְדָה הִיא דִכְתִיב וַיִּקָֽבְצי אֵלָיו אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל עַל דְּצַוָוח לַאֲחִיָּה הַשִּׁילוֹנִי [בְּלִיַּעַל]. וְרַבָּנִין אָֽמְרִין. עַל יְדֵי שֶׁבָּאת עֲבוֹדָה זָרָה לְיָדוֹ וְלֹא בִיעֲרָהּ. הָדָה הִיא דִכְתִיב וַיִּרְדּוֹף אֲבִיָּה אֲחַרֵי יָרָבְעַם וְיִּלְכּוֹד מִמֶּנּוּ עָרִים אֶת בֵּיתְאֵל וְאֶת בְּנוֹתֶיהָ. וּכְתִיב וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְבֵיתאֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן.
Pnei Moshe (non traduit)
ותני כן אין מעידין כו'. ומחמת שנתקלקלה צורתן לא היו יכולין להעיד עליהן:
מכה גדולה מאד. ובמקרא לא מצינו אלא מכה רבה ודריש לשון רבה דמשמע רבה והולכת זולת החללים שנפלו שהעביר הכרת פניהם כדי לעגן הנשים והן כמתות בחייהן:
הדא הוא דכתיב הכרת וגו'. כלומר כהא דאמרינן לעיל דצריך להעיד על החוטם שהוא הכרת פנים והוא העביר הכרת פניהם מהם:
שהושיב עליהם משמרו'. דר' אמי קאמר שלא עשה מעש' אכזריו' כ''כ אלא שהושיב כו' עד שנתקלקל' צורתן מאיליהן ונתעגנו נשיהם:
הה''ד עצמו לי אלמנותיך וגו'. לשון עוצם וגודל והיינו נמי דקאמר מכה רבה על גודל ועוצם המכה שגרם להן להיותן אלמנות חיות עד יום מותן:
את סבור שהוא ירבעם. שניגף אינו כן דהרי מצינו שירבעם היה חי אחר מות אביה כדכתיב במלכים א' ט''ו ובשנת עשרים לירבעם מלך ישראל מלך אסא על יהוד':
אלא אביה ניגף. והא דכתיב שם בתרי' דויגפהו ויתחזק אביהו וישא לו נשים זה היה מקודם:
על שחישד. לשון חסד הוא שגידפו וביישו ברבים:
שביזה את אחי' השילוני הה''ד ויקבצו אליו וגו'. ובזה היה נרמז גם כן אחיה שהרי הוא המחזיק את ירבעם ראשונה בדבר ה':
על ידי שבאת עכומ''ז לידו כו'. שהרי הוא לכד בית אל והי' בידו לבער א' מעגלי הזהב שמה ומצינו שהיה שם אחר כן עד גלות עשרת השבטים כדכתיב בהושע י' לעגלות בית און יגורו שכן שמרון והוא בית אל:
מה טעמא דר' לעזר. דאמר הואיל והותרו ליבמין הותרו אם נימא דסבר ר' לעזר משום שאין חשודה לקלקל צרתה כל עיקר דקסבר צרה מעידה לחבירתה דהא שתי יבמו' צרות נינהו ולא נפסלו מלהעיד משום צד צרו' או דילמא טעמיה משום דאיהי לא מקלקלא נפשה וכן בעי בבבלי שם וכדאמר התם דנ''מ לאינסובי לצרה מקמי דידה בעלמא כגון האשה שהלכה היא ובעלה למד''ה ובאה ואמרה מת בעלי והיה לה כאן צרה דלטעמא דאיהי לא מקלקלא נפשה שהרי היא ג''כ נתיבמה והכא נמי לא נסבינן לצרה עד דנסבה היא:
נשמעינה. לזה מן הדא ממתני' דפירקין דלעיל הלכה ז' האשה כו' וסברין שם מימר דה''ט דחשודה היא כו' כדמפרש התם וחזינן דלית ר' לעזר פליג התם ומודה הוא דאין צרה מעידה לחבירתה:
הוי. ש''מ לית טעמא אלא דלא מיקלקלא נפשה גרסינן ולא כו' וכן מסיק בבבלי אליבא דר''א:
ומשני הגע עצמך שהיה כהן. זה השני שנשא' לו סוף סוף מיפסלא ליה כשיבא בעלה וצריכה להראות גיטה ולר''א לא שרינן לאנסובי לצרה אלא היכי דהיא עצמה נשאת לכהן:
ור' בא בר זימנא. דחי לה דלא דמי קילקולה לשל צרתה ואפילו כי נשאת לכהן חיישינן דחשודה היא לעשו' כמה חללים מבניה מחמ' קילקולה שנשא' לכהן כדי לעשו' בני צרתה ממזרים גמורין:
ופריך וחש לומר. דאפילו נימא דטעמא דאיהי לא מיקלקלא נפשה ובעלמא כי אינסבה איהי מנסבינן לצרה לר''א ניחוש לומר שמא שלח לה גט ממדה''י ואיהי לא מקלקלא ולצרה מכוונה לקלקלה שהחביאה גיטה ואמרה מת בעלי:
אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בְּגוּפוֹ וּבְכֵלָיו. וְלֹא כֵן תַּנֵּי. מְנַיִן לְאָחִיךָ שֶׁטָּעָה אַתָּה מַחֲזִירוֹ בֵּין בְּגוּפוֹ בֵּין בְּכֵילָיו. שַׁנְייָא הִיא שֶׁהַסִּימָנִין דַּרְכָּן לְהִשְׁתַּנּוֹת.
Pnei Moshe (non traduit)
אף על פי שיש סימנין בגופו ובכליו. קתני במתני' דלא סמכינן עלייהו:
ולא כן תני מנין לאחיך שטעה בדרך שאתה מחזירו וחסר כאן ת''ל לכל אבדת אחיך בין בגופו בין בכליו. שאבדו לו דבסימנין מהדרינן ליה כדאמר פרק אלו מציאו' אף השמל' בכלל אלא כו' דאלמ' סימנין דאוריית' לסמוך עלייהו:
ומשני שנייא היא הכא שהסימנין דרכן להשתנו'. ממראיהן לאחר מיתה ולפיכך לא סמכינן הכא אסימנין. וכאיכא דאמרי קמא בבבלי דף ק''כ אליבא דר' אלעזר בן מהבאי דמוקי למתני' כוותי' ולעולם סימנין דאורייתא:
משנה: נָפַל בַּמַּיִם בֵּין שֶׁיֵּשׁ לָהֶן סוֹף בֵּין שֶׁאֵין לָהֶן סוֹף אִשְׁתּוֹ אֲסוּרָה. אָמַר רִבִּי מֵאִיר מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּפַל לְבוֹר הַגָּדוֹל וְעָלָה אַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי מַעֲשֶׂה בְסוּמֶא שֶׁיָּרַד לִטְבּוֹל בִּמְעָרָה וְיָרַד מוֹשְׁכוֹ אַחֲרָיו וְשָׁהוּ כְדֵי שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם וְהִשִּׂיאוּ אֶת נְשׁוֹתֵיהֶן. וְשׁוּב מַעֲשֶׂה בְעַסְיָא בְּאֶחָד שֶׁשִּׁילְשְׁלוּהוּ לַיָּם וְלֹא עָלָה בְיָדָם אֶלָּא רַגְלוֹ אָֽמְרוּ חֲכָמִים מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמָעֲלָה תִּינָּשֵׂא מִן הָאַרְכּוּבָּה וּלְמַטָּה לֹא תִינָּשֶׂא.
Pnei Moshe (non traduit)
מתני' נפל למים בין שיש להם סוף. שנראים כל ארבע הרוחות שסביב המים:
שאין להם סוף. שאין אדם יכול לראות כל סביביו:
אשתו אסורה. שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו:
אמר ר''מ. דר' מאיר סבר יכול אדם לחיות במים ימים רבים ולפיכך לא מפליג בין מים שאין להם סוף ובין מים שיש להם סוף דאפילו במים שיש להם סוף דאי נפיק הוי חזי לי' חייש דילמא נפיק בתר ימים רבים ולא חזי ליה:
ור' יוסי. פליג עליה וס''ל כחכמים דפליגי בברייתא דמים שיש להן סוף אשתו מותרת אם שהה שיעור שאי אפשר שיחיה כשיעור זה בתוך המים ומים שאין להן סוף אשתו אסורה דשמא לאחר שעלה משם יצא והלך לו:
לטבול במערה כו'. ומערה מים שיש להם סוף ושהו עד שתצא נפשם והשיאו את נשותיהן:
מן הארכובה ולמט'. הואיל ויכול לחיות לא תנשא שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הן והלכה כר' יוסי:
רִבִּי יוּדָה בֶן בָּבָא. רִבִּי זְעִירָא רִבִּי חֲנַנְאֵל בְשֵּׁם רַב. הֲלָכָה כְרִבִּי יוּדָה בֶן בָּבָא. מִילֵּיהוֹן דְּרַבָּנִין פְלִיגִין. דָּמַר רִבִּי יִרְמְיָה. מַעֲשֶׂה בְאֶחָד שֶׁנָּפַל לְיַרְדֵּן וְעָלָה לְאַחַר שִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם. וְהִכִּירוּ שֶׁצְּפָֽרְתוֹ הַצִּינָּה וְהִשִּׂיאוּ אֶת אִשְׁתּוֹ.
Pnei Moshe (non traduit)
הלכה כר''י בן בבא. דמתני':
מיליהון דרבנן. דלקמיה פליגין אדקאמר סתם לאחר ג' ימים ולא מחלק בין יבשה למים:
דאמר ר' ירמיה כו' והכירו שצרפתו הצינה. שצמתוהו המים ומנעוהו מלהשתנות ומחמת זה הכירו אותו והשיאו את אשתו ואפי' לאחר י''ז ימים:
מתניתין. וַאֲפִילוּ רָאוּהוּ מְגוּייָד. אֲנִי אוֹמֵר. בְּחֶרֶב מְלוּבֶּנֶת נִכְוָוה וְחָיָה. וְצָלוּב עַל הַצְּלִיבָה. אוֹמֵר אֲנִי. מַטְרוֹנָה עָֽבְרָה עָלָיו וּפְדָאָתוֹ. וְהַחַיָּה אוֹכֶלֶת בּוֹ. אֲנִי אוֹמֵר. נִתְרָחֲמוּ עָלָיו מִן הַשָּׁמַיִם. נָפַל לְבוֹר אֲרָיוֹת אֵין מֵעִידִין עָלָיו. אוֹמֵר אֲנִי. נַעֲשֶׂה לוֹ נִיסִּים כְּדָנִיֵּאל. נָפַל לְכִבְשָׁן הָאֵשׁ אֵין מֵעִידִין עָלָיו. אוֹמֵר אֲנִי. נַעֲשֶׂה לוֹ נִיסִּים כַּחֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה. נָפַל לְבוֹר מָלֵא נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים אֵין מֵעִידִין עָלָיו. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר. אוֹמֵר אֲנִי. חַבָּר הָיָה. נָפַל לְיוֹרֶה בֵּין שֶׁל מַיִם וּבֵין שֶׁל שֶׁמֶן אֵין מֵעִידִין עָלָיו. רִבִּי אַבָּא אָמַר. שֶׁל שֶׁמֶן מֵעִידִין עָלָיו. שֶׁל מַיִם אֵין מֵעִידִין עָלָיו.
Pnei Moshe (non traduit)
אומר אני חבר היה. ויודע ללחוש ושם גריס נפל לכבשן האש מעידין עליו וטעמא דאין תולין בנס ובגוב אריות דאמר שם נמי אין מעידין עליו משום דליכא איצצא שרווח הוא ואין עומד עליהן כדפרש''י ז''ל שם:
של שמן מעידין עליו. מפני שהוא מבעיר:
של מים. בבבלי בדברי ר' אחא גריס של יין אין מעידין מפני שהוא מכבה והה''ד של מים להאי טעמא ולאמרו לו דהתם חחלתו מכבה וסופו מבעיר הה''ד של מים וכן פסק הטור א''ה סי' י''ז דבכולם אין מעידין:
נפל לבור מלא נחשים ועקרבים מעידין עליו גרסינן. וכן הוא בבבלי דת''ק סבר אגב איצצא שדוחקן כשעומד עליהן מזקי ליה ור' יהודה ב''ב פליג דאין מעידין עליו:
אני אומר נתרחמו כו'. וניצול ממנה:
אומר אני מטרונא. אחת עברה שם המכרת אותו ופדאוהו מהם קודם שמת:
וחיה. ונתרפא כדאמר בבבלי שם:
אפילו ראוהו מגוייד. אין מעידין דאני אומר בחרב מלובנת נכוה:
83a כֵּינִי מַתְנִיתָא. אֵין מְעִידִין אֶלָּא עַד לְאַחַר שְׁלֹשָׁה יָמִים. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב פַּפַּי רִבִּי יְהוֹשֻּׁעַ דְּסוּכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. כָּל תְּלָתָא יוֹמִין נַפְשָׁא טַייְסָא עַל גּוּפָא. סָֽבְרָה דְהִיא חוֹזֶרֶת לְגַוָוהּ. כֵּיוָן דְּהִיא חָמִית לֵיהּ דְּאִשְׁתַּנֵּי זִוְוהוֹן דְּאַפּוֹי הִיא שָֽׁבְקָא לֵיהּ וְאָֽזְלָה. וּמִן תְּלָתָא יוֹמִין וּלְהַלָּן הַכֶּרֶס נִבְקָעַת עַל פָּנָיו וְאוֹמֶרֶת לוֹ. הֵילָךְ מַה שֶׁגָּזַלְתָּ וְחָמַסְתָּ. רִבִּי חַגַּי בְשֵׁם רִבִּי יֹאשִׁיָּה מַייְתֵי לָהּ מֵהָדָה קְרָא וְזֵרֵיתִי פֶרֶשׁ עַל פְּנֵיכֶם וַאֲפִילוּ פֶּרֶשׁ חַגֵּיכֶם. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אַךְ בְּשָׂרוֹ עָלָיו יִכְאָב וְנַפְשׁוֹ עָלָיו תֶּאֱבָל.
Pnei Moshe (non traduit)
באותה שעה. אדלעיל קאי דהיינו בג' ימים דנפשא טייסא על גופא. ובפ' השואל שם גריס נפשו של אדם מתאבלת ז' ימים ואפשר דהכי נמי קאמר מג' ואילך נפשי עליו תאבל עד ז' ימים:
ואפי' פרש חגיכם. כפל פרש דכתיב בקרא דריש וזריתי פרש על פניכם פרש חגיכם דה''ק ואפילו פרש כרסכם יזרה עליהם במותם וחגיכם על שאוכלים למעדנים כבחגים:
ומן ג' ימים ולהלן הכרס כו'. וכן אמר בבבלי פ' השואל דף קנ''א:
כל תלתא יומין. לאחר מיתה ואיידי דקאמר דלאחר ג' ימים הפרצוף פנים משתנה נקט לה הכא:
כיני מתניתא כו'. כלומר הא דקתני אלא לאחר ג' ימים כן צריך לפרש אלא עד לאחר ג' ימים כדפרישי' במתני':
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source